×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע חושן משפט רכ״השו״ע
;?!
אָ
אם קבל עליו כל אונס שארע, או התנה בפרוש שלא יהיה עליו אחריות, וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים (א) כָּל הַמּוֹכֵר קַרְקַע אוֹ עֶבֶד אוֹ מִטַּלְטְלִין, הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. כֵּיצַד, (אִם בָּא אֶחָד) וְהוֹצִיא הַמִּקָּח מִיָּד הַלּוֹקֵחַ מֵחֲמַת הַמּוֹכֵר, חוֹזֵר הַלּוֹקֵחַ וְנוֹטֵל כָּל הַדָּמִים שֶׁנָּתַן מִן הַמּוֹכֵר, שֶׁהֲרֵי נִלְקַח הַמִּקָּח מֵחֲמָתוֹ. כָּךְ הַדִּין בְּכָל מִמְכָּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵרַשׁ הַלּוֹקֵחַ דָּבָר זֶה, אֶלָּא קָנָה סְתָם. אֲפִלּוּ מָכַר הַקַּרְקַע בִּשְׁטָר, וְלֹא הִזְכִּיר בּוֹ אַחֲרָיוּת, הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, שֶׁאַחֲרָיוּת שֶׁלֹּא נִזְכַּר, טָעוּת סוֹפֵר הוּא. (ב) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהוֹצִיא הַמִּקָּח מִיָּד הַלּוֹקֵחַ בְּבֵית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן שֶׁהָיָה הַמִּקָּח מִטַּלְטְלִין וְהָיוּ גְּנוּבִים אוֹ גְּזוּלִין, אוֹ שֶׁהָיְתָה הַקַּרְקַע גְּזוּלָה, אוֹ שֶׁבָּא בַּעַל חוֹב שֶׁל מוֹכֵר וּטְרָפָהּ מִיַּד הַלּוֹקֵחַ, וְהַכֹּל בְּבֵית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם גּוֹי הוּא שֶׁהוֹצִיא הַמִּקָּח מֵהַלּוֹקֵחַ, בֵּין בְּדִין הַמֶּלֶךְ בֵּין בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם, אֵין הַמּוֹכֵר חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַגּוֹי טוֹעֵן שֶׁהַמּוֹכֵר גָּנַב חֵפֶץ זֶה אוֹ גְּזָלוֹ מִמֶּנּוּ, וְהֵבִיא עֵדֵי גוֹיִים עַל כָּךְ, אֵין הַמּוֹכֵר חַיָּב כְּלוּם, שֶׁזֶּה אֹנֶס הוּא וְאֵין הַמּוֹכֵר חַיָּב בְּאַחֲרָיוּת אֹנֶס. (ג) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁלֹּא הִתְנָה עִמּוֹ. אֲבָל אִם הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁכָּל אֹנֶס שֶׁיִּוָּלֵד בְּקַרְקַע זֶה יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם, אֲפִלּוּ בָּא גּוֹי וּגְזָלָהּ מֵחֲמַת הַמּוֹכֵר, חַיָּב לְשַׁלֵּם. אֲבָל אִם נִפְסַק הַנָּהָר שֶׁהָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָהּ, אוֹ שֶׁחָזַר הַנָּהָר לַעֲבֹר בְּתוֹכָהּ וְנַעֲשֵׂית בְּרֵכָה, אוֹ שֶׁבָּאָה זְוָעָה וְהִשְׁחִית אוֹתָהּ, הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֹנֶס שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא, וְלֹא עָלָה עַל לֵב הַמּוֹכֵר דְּבַר זֶה הַפֶּלֶא בְּעֵת שֶׁהִתְנָה. וְהוּא הַדִּין לְכָל תְּנַאי מָמוֹן, שֶׁאוֹמְדִים דַּעַת הַמַּתְנֶה וְאֵין כּוֹלְלִין בְּאוֹתוֹ תְּנַאי, אֶלָּא דְּבָרִים הַיְדוּעִים שֶׁבִּגְלָלָן הָיָה הַתְּנַאי וְהֵם שֶׁהָיוּ בְּדַעַת הַמַּתְנֶה בְּעֵת שֶׁהִתְנָה. (ד) מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מַלָּחִים לְהָבִיא שׁוּמְשְׁמִים לְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְהִתְנָה עִמָּהֶם שֶׁהֵם חַיָּבִים בְּכָל אֹנֶס שֶׁיֶּאֱרַע לָהֶם עַד שֶׁיַּגִּיעוּ הַשּׁוּמְשְׁמִים לְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְנִפְסַק הַנָּהָר שֶׁהָיוּ מוֹלִיכִים בּוֹ, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: זֶה אֹנֶס שֶׁאֵינוֹ מָצוּי, וְאֵין חַיָּבִין לְהוֹלִיךְ הַשּׁוּמְשְׁמִים עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה עַד אוֹתוֹ מָקוֹם, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. (ה) אִם הִתְנָה הַמּוֹכֵר בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָלָיו אַחֲרָיוּת, אֲפִלּוּ אִם נוֹדַע בְּוַדַּאי שֶׁהָיְתָה גְּזוּלָה, וְהוֹצִיאָהּ הַנִּגְזָל מִיָּד הַלּוֹקֵחַ, אֵין הַמּוֹכֵר חַיָּב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם בָּא בַּעַל חוֹב וּטְרָפָהּ, שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיר לוֹ כְּלוּם, שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן, קַיָּם. (ו) הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן, וְהִתְנוּ בֵינֵיהֶם שֶׁלֹּא יִהְיֶה אַחֲרָיוּת עַל הַמּוֹכֵר רַק אִם תִּשָּׁבֵר חָבִית אוֹ תִּשָּׁפֵךְ בִּלְבַד, וְלֹא יִהְיֶה אַחֲרָיוּת עַל הַלּוֹקֵחַ אֶלָּא לְעִנְיַן הַטַּעַם בִּלְבַד, כְּגוֹן אִם יַחֲמִיץ, אִם אַחַר כָּךְ לֹא אֵרַע כִּי אִם אֹנֶס נִסוּךְ, הוּא עַל הַמּוֹכֵר.מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) המוכר לחבירו כו׳ בב״מ דף ט״ו אמר רבא אחריות ט״ס הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר:
ומש״ר שאם הוציאו מיד הלוקח מחמת כו׳ לא זא״ז קאמר דהו״א דוקא אחריות מחמת מוכר כגון ב״ח דהוא שכיח ומסיק אינש אדעתיה הו״ל כאילו התנה משא״כ אחריות דגזילה בידו דאינו [שכיח] (וכמ״ש בדרישה בשם ב״י דג׳ מיני אחריות הן ודאחריות דמחמתיה דהיינו ב״ח הוא בכלל אחריות דעלמא דהיינו גזילה ולא איפכא ע״ש) קמ״ל ואם המוכר מתנה שא״ל שמוכר בלא אחריות הסברא הוא בהיפוך דמאחר שאמרו חז״ל דגם אחריות שאינו מחמתיה מסתמא קיבל עליה אלא שזה המוכר התנה שלא יהא עליו אחריות והלוקח קיבל עליו זה הו״א דלא קיבל עליו אלא אחריות דב״ח של המוכר דאסיק אדעתיה הלוקח דעבורו התנה המוכר אבל לא אסיק אדעתיה שימצא שלא היה השדה שלו מעולם קמ״ל רבינו בסמוך דג״ז בכלל התנאי וכתבה לרבותא מטעם שכתבתי והוא פלוגתת ר״פ ורב זביד בפ׳ חזקת:
וחוזר ונוטל דמיו מהמוכר פי׳ הדמים שנתן לו בשעת קנין וכן מבואר במיימוני ובש״ע ואע״פ שגובה ממנו גם שבח ופירי אין כאן מקום דין זה ולא בא לכתוב אלא שאחריות ט״ס הוא ועוד דהכא מיירי גם במטלטלין דמסתמא אינן נשבחין ועוד דגם בקרקע הב״ח אינו נוטל אלא חצי השבח כמש״ר בסימן קט״ו וגם הנגזל צריך לשלם לו ההוצאה כמש״ר בר״ס שע״ג ע״ש:
אע״פ שלא פירש כו׳ ואפי׳ לא נכתב האחריות כו׳ פי׳ ל״ת דוקא כשמכרו בע״פ ולא כתב שטרא בהא הוא דאמרינן דאפילו קנה סתם מסתמא חייב באחריות דחזקה דאין אדם מניח מעותיו על קרן צבי אבל אם שטר בא לפנינו ולא כתוב ביה אחריות הו״א מדנפרט בו כל ענייני המכירה ולא נפרט ביה אחריות ודאי תחילת המכירה היתה ע״ת זה שלא יהיה אחריות קמ״ל דתלינן בסופר שטעה ושכח מלכתבו וכמימרא דרבא הנ״ל בר״ס זה וכבר כ״ר לעיל סימן קי״א וקי״ב לענין שטרי הלואה ועי״ל ל״מ אם לא נכתב שטר דחייב באחריותו ואמרינן מסתמא אדעתא דהכי קנהו ואם היה כותב שטר היה כותבו כן אלא אפילו אם בא לפנינו שטר ולא כתוב בו אחריות דאיכא ריעותא לפני הדיינין לאמר מדלא כתבו הסופר והוא דבר שרגילין לכתוב ודאי התנה המוכר שלא לקבל עליו אחריות קמ״ל דלא אלא תלינן הדבר בטעות הסופר:
(ב) בד״א שהוציאו המקח מידו כו׳ אבל אם עובד כוכבים כו׳ בב״ב דמ״ה וכ״פ הרמב״ם:
ומש״ר כגון שהיה גנוב או גזול ביד המוכר או שבא ב״ח כו׳ מאחר שכבר אמרו שגם גזילה בכלל האחריות מאז פשוט יותר מהסברא שחייב בו ולכך הקדימו רבינו אלא שקשה ל״ל לרבינו למיכתב האי כגון שהיה כו׳ דהא ע״ז קאי ואפשר דבא ללמדנו דאפילו בהכי שיש להנגזל עדי גזילה ולב״ח ש״ח בידו אפ״ה אינו חוזר הלוקח על המוכר אא״כ הוציאו מידו בב״ד הא אם נטלוהו מידו בלא ב״ד וכ״ש אם נתרצה הלוקח ליתן לו בעצמו ע״פ עדותו ושט״ח דאינו חוזר על המוכר דיאמר לו המוכר אחוי לי טרפך ואשלם לך וכ״כ המ״מ פי״ט מה״מ:
ואפילו אם הוא חמור ולקחו העכו״ם ולא לקח האוכף גם זה שם בגמרא ואפשר דמש״ה נקט אוכף משום שדרך העולם להקפיד שלא להניח על החמור והסוס אוכף שאינו מיוחד לו פן יעשה מכה על גבו מחמת שאינו עשוי ע״פ מדתו והו״א כיון דזה מניח האוכף המיוחד לבהמה זו ודאי קושטא קאמר קמ״ל:
(ד) אז חייב באחריותו כו׳ דגם זה בכלל אונס מצוי הוא המ״מ: (ה) וכתב הרמב״ם כו׳ בפי״ט מה״מ כ״כ:
כההיא דר״פ ורב הונא כו׳ בפ׳ מי שאחזו דף ע״ג:
(ו) ואם פירש המוכר כו׳ אפילו אם נמצאת גזולה כו׳ כרב זביד דפ׳ חזקת (דף מ״ד) וע״ל סימן ל״ז מ״ש:
ואצ״ל אם טרפה כו׳ עיין מ״ש בזה בריש הסימן:
(ז) שאלה לא״א הרא״ש ז״ל כו׳ בכלל ק״ב סימן ב׳:
ולכשיבואו לחשבון אם יוסיף כצ״ל וכן הוא בתשובה:
ומסר המוכר ללוקח מפתח המרתף כו׳ יש לדקדק בשאלה זו למה הזכירו מסירת המפתח הלא מסירת המפתח אינו מקנה כמ״ש לעיל סימן קצ״ב ואף שבסימן זה נתבאר דאם המנהג להקנות בו קונין דלא גרע מסימטא מ״מ לא הו״ל לסתום אלא לפרש דהמנהג היה לקנות במסירת המפתח וגם מאי נ״מ באיזה ענין קנהו ובפרט בגוף השאלה בתשובת הרא״ש שם כתב שהשכיר לו המרתף ובדבר ידוע משמע שהקנה לו היין במקום שהיה מונח בו ועוד יש לדקדק שכפל ושילש ענין המדידה וק׳ הלא הקנין אינו תלוי במדידה וכמ״ש לעיל סימן ר׳ ס״י וי״א אם לא באומר כור בל׳ אני מוכר לך ומטעם דאז אמרינן דכוונתו לקנות דוקא כור לא פחות ולא יותר כמ״ש שם משא״כ בנדון זה ומה זה שאמר שהתרה בו שימדוד קודם שיבא האנס הול״ל לך והציל היין קודם שינסך ומה השיב לו הלוקח עליך ליתן לי היין באיזה זמן שארצה למדוד הו״ל להשיב בקיצור אתה קבלת אחריות ניסוך היין גם כן עליך גם חזר ואמר כי לא פסקנו זמן למדידה הול״ל כי לא קבלתי עלי אונס ניסוך לכן נ״ל שבודאי המעשה היה שהקנה לו היין בקנין גמור בשעה שפסקו דמי היין המדה בכך וכך וכמ״ש בתשובה הנ״ל שהקנהו אגב מקום שהיה מונח בו במרתף וגם רבינו (ז״ל בלשונו) הביא ל׳ התשובה כתוב כן ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין כו׳ משמע שמכרו מכירה גמורה אלא שלא רצה המוכר שיקחנו הלוקח לרשותו עד שימדדנו תחילה וידעו כל א׳ כמה מידות יש בהחביות ועפ״ז ישלם לו וז״ש ראינו שמכר לשמעון במכירה גמורה וגם מסר לו המפתח להיות ברשותו לילך למדד אימת שירצה גם כדי שיראה על החביות שלא יחמיצו ולא היה חסר אלא המדידה שהיה תנאי ביניהם שלא יקחנו בלא מדידה ומש״ה דקדק המוכר על המדידה כדי שיהיה ברשות הלוקח לגמרי והלוקח לא רצה למדדה עכשיו מכח סכנה וא״כ היין בחזקת המוכר אף אם יתנסך וק״ל כנ״ל ביאור כלל דברי התשובה ושאר הפרטים אפרש א׳ לא׳ בס״ד ודוק:
ועתה בא אנס על הכפר לשלול נראה שהיה אנס כדרך הקדרים שבאו לשלול וליטול דברי המטלטלין הקלים ומניחים כל דבר כבד מונח על מקומו כי לא יטפלו בו בדרך מחמת היראה המוטלת עליהם מש״ה לא היה ירא המוכר שהאנס יקחנה עמו בשללו ולא חשש כ״א על הניסוך וק״ל:
והלוקח השיב לו עליך ליתן היין באיזה כו׳ לא שהיה דעתו שאם יתנסך שיתן לו יין אחר כי בודאי אפילו לסברתו דגם זה בכלל האחריות הוי לא הוי אלא להחזיר מעותיו לא ליתן לי יין אחר אלא כוונתו היתה דלא היה יכול להפסיד דאם ינסך הרי הוא חייב להחזיר לו מעותיו ובאם לא ינסך ישאר במקח היין והמוכר לא רצה לעמוד בספק זה אלא א״ל החזר לי המפתח כו׳ כי נתייקר היין ודוק:
אבל אונס ניסוך דלא שכיח לא אסקו אדעתייהו כו׳ עבד״ר:
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144